איך להפגיש עם לידת אח/ות?

איך להפגיש עם אח או אחות אחרי הלידה?

הרבה שואלים אותי איך להגיב במפגש של ילדים/ות עם אח או אחות חדשים?

מצד אחד יש פה התרגשות גדולה,
מהצד השני ברור שזה קצת דורך להם על מקום של חשש, שהאח/ות החדשים, 'יגנבו את ההצגה'.

בהתחלה, אין צורך להיכנס ליותר מדי הסברים והעמקה. חשוב כמובן לדבר על זה מראש ולעשות הכנה.
אך אחרי הלידה, אין צורך להיכנס חזרה לכל הדברים.

כשהילד בא לבקר בבי"ח אחרי הלידה, או כשהילד פוגש את אחיו/אחותו החדשים,
בינתיים רק להכיר:

יש לך אחות חדשה, קוראים לה.. (אם כבר יש לכם שם)

אתה רוצה לגעת בה? מותר רק כאן, בעדינות, אסור בראש וכד'..

אתה רוצה להריח אותה? יש לה ריח מיוחד של תינוקות..

גם לך היה כזה..

ואז לעבור לדבר עליו קצת – על האח הגדול..

אפשר להריח אותך? אני מאוהבת בריח שלך.. 

אפשר חיבוק? איזה כייף שאותך אפשר לחבק ממש חזק.

משם לחכות ולראות.

אם הוא מתעניין אז להגיב, ואם לא, אז לא להרחיב בינתיים..
לתת לו זמן ותשומת לב מיוחדים בלי הקטנה, עם מי וכמה שאפשר..

בלי לדבר על התינוקת הרבה, שירגיש קצת כאילו אין אותה.
כשהיא ישנה ולא איתנו לדוגמא, או כשאמא מניקה או אבא מאכיל מבקבוק..

אם הוא מגלה עניין, אפשר ואף מומלץ לשתף יותר.

אחת הטעויות הנפוצות כשאנחנו משתפים, היא להשתמש במילים כמו בוא תעזור לי, רוצה לעזור לי?
אמנם זה בא ממקום חיובי, של לעודד את הגדול להרגיש גדול, חשוב ומשמעותי, כי הוא יכול לעזור. אך זה בדיוק מה שדורך על המקום המאתגר.

הפער בין גדול וקטן הוא בדיוק מה שמלווה במעבר מתינוקות לצמיחה בחוויה של היפרדות.
לכן גם ילד שמשתף עם זה פעולה, יכול במקומות אחרים להביע הרבה תסכול, מוחצן או מופנם.

ההמלצה החמה שלי היא במקום להשתמש במילה עזרה, להשתמש במילה יחד.
זה נותן איזון לחוויה, שאין פה פרידה בתפקיד הגדול, ובכלל אין פה עניין של גדול וקטן, יש פה חוויה של יחד.

לדיוק ולדקויות בשפה יש משקל גדול.
כשהגדול עוזר, הקטנה ואני, ההורה, במרכז והגדול ממלא תפקיד נילווה של עזרה.
כשהגדול עושה משהו איתי ביחד, הוא ואני המרכז, והקטנה ממלאת תפקיד נילווה, היא המושא כלפיו עושים משהו ביחד.

יש שאומרים שאצל אבות מתעוררים רגשי אבהות רק כשהילדים/ות מתחילים/ות לדבר ולומר אבא.

על אותו משקל, לאחים/יות גדולים/ות לוקח כמה זמן לעקל שיש אח/ות קטן/נה.
לכל אחד/ת לוקח זמן אחר.
יש כאלה שבמשך כמה חודשים, נראה מהצד שהם כאילו מתעלמים מקיום הקטן/נה. הם פשוט מפנימים לאט.

אז תראו מה הקצב שלהם/ן ותכבדו את זה..