סמכות הורית או שיתוף פעולה?

אנחנו חיים בתקופה שבה ההורות מאתגרת יותר ויותר

הרבה ילדים מתעקשים המון, דעתניים ונהיים עורכי דין מתוחכמים כבר מגיל צעיר.

הרבה דברים שאנחנו צריכים שיעשו עובר דרך:

שכנועים אין ספור,

וויכוחים שבהם יש להם גם הרבה מה לומר והם יודעים בדיוק איפה ללחוץ כדי להתנגד לנו,

התחכמויות, או סתם התעלמויות ומשדרים לנו שאין לנו הרבה מה לעשות אם הם לא רוצים להתייחס אז הם ימצאו את הדרך.

בסופו של דבר אנחנו מוצאים את עצמנו בדילמה, בין זה שיש דברים שאנחנו חייבים שיקרו, לבין זה שאנחנו לא רוצים להשתמש בכוח.

וכשכלום לא עוזר, אז אנחנו, מרימים קול או מענישים או מאיימים וגם אם זה עובד, זה הולך ונשחק.

הורים רבים חושבים שעם הגיל זה יעבור, שאלו רק גחמות של גיל שנתיים, או ארבע או חמש,

בלי לשים לב אנחנו מוצאים את עצמנו בדיוק עם אותם הוויכוחים והם אפילו הולכים ומחמירים.

 בגיל 4 ו 5 עדיין חושבים שעוד מעט זה יעבור, הם יתבגרו, אפשר יהיה לדבר איתם בהגיון,

אנחנו מצפים שלהסכמים של עוד אחד ודי יהיה יותר משקל,

יש לנו סבלנות, כי אנחנו גם ככה מזדהים עם המקום של הורות שהוא נתינה ומאמץ לקראתם ולא מצפים שיבינו כי הם עוד קטנים.

אני רוצה להסב את תשומת לבכם למשהו,

בעבר המשפחה הייתה מוקפת בבני משפחה רבים ובקהילות קטנות שבהן היו הרבה תפקידים מחנכים.

ברוב המקומות שבהם הסתובבו הילדים היה מבוגר אחראי שראה אותם והיה לו מקום להעיר ולכוון,

היום ילדים כבר מגיל צעיר אומרים דברים בסגנון של: "את לא מחליטה עלי" או "לא רוצה, מה תעשו לי?"

בנוסף היום הילדים חיים בתקופה הרבה יותר אנונימית, גם ברשתות החברתיות וגם בכלל, יש לזה מגוון סיבות תרבותיות וזה לא כלכך משנה כרגע.

מה שחשוב לדעת זה שמרגע שהם נכנסים לבי"ס יסודי, יש לנו הרבה פחות משקל ממה שיש לנו כשהם בגיל הרך.

ברור שבכל גיל אפשר לשנות ולהתמודד ולבנות את מערכת היחסים. אני מלווה כבר 25 שנים הורים לילדים בכל הגילאים.

אבל הגיל הרך זה הMONEY TIME  של ההורות שלנו.

זה ה'זמן שידור' הכי חשוב שלנו שבו אנחנו בונים את היחסים שלנו עם הילדים שלנו.

חשוב להבין שכמו בכל דבר אחר, הבנייה מתוך משברים וקונפליקטים משמעותית מאוד.

גם אם בסה"כ הרבה זורם בטוב ואנחנו מצליחים לעקוף התעקשויות, דווקא במקומות שבהם יש וויכוחים וריבים שאנחנו לא יודעים איך לצאת מהם, שם נבנית מערכת היחסים שלנו לעתיד ושם נבנה הבטחון שלנו ושל הילדים שלנו שאנחנו ההורים ואנחנו נוכחים ומכוונים.

הרעיון של בניית סמכות הורית הוא לא להגיע למקום של אני אמרתי אז תעשה, אלא דווקא למקום של, תסמוך עלי שגם כשאנחנו בקונפליקט אני אמצא את הדרך להוביל.

ככה שאתה לא עומד במבוי סתום של להיכנע או למרוד

אני לא במבוי סתום של לוותר על מה שחשוב לי או להפעיל כוח.

אל תפספסו את התקופה הזו לעצב ולבנות את התפקיד ההורי שלכם שנים קדימה.

השאלה היא איך להיות ההורה שהוא תמיד הכתובת בכל גיל ובכל מצב

הורה שלמילים שלו יש משקל ושיודע להוביל לשיתוף פעולה יותר ויותר.

איך זה נבנה או נהרס כבר מהגיל הרך ודווקא במקומות שבהם נתקעים וצריך למצוא דרכים טובות להגיע ליותר שיתוף פעולה.

אתם מוזמנים לכתוב לי שאלות או להעלות מחשבות בנושא, ואני מבטיח לחזור אליכם.

אריה יוריש